יקירה קדושים ואהובה ליבור

למה התחילו לפעול: מחפשות קהילה ורוצות שבסביבה בה הן גרות יהיה מפגש, פעילויות והיכרות בין התושבים ועבור ילדיהן.

מה הסיפור בעצם: קרן, אחת השכנות שגרה בעבר בבניין, מתגוררת שם מילדותה. בתור ילדה הייתה משחקת בדשא שהיה מתחת לבניין יחד עם כל ילדי השכנים. לאחר ששיפצו את הבניין הדשא נהרס ולא השתקם. קרן רצתה שגם לבן שלה, שגדל באותו בניין, תהיה חוויה קהילתית דומה ושהוא יוכל לשחק עם ילדי השכנים כפי שהיא עשתה בעבר. לפני כשש שנים קרן חברה לתנועה הירושלמית, הביאה מקרן ובידורית, תלתה מודעות בכניסות הבתים באזור, וקיימה אירוע ראשון של הקרנת סרט. יקירה הצטרפה לקרן והחלה להיות שותפה בארגון הקרנות הסרטים בקיץ. הן הופתעו כמה פשוטים הדברים- מקרן, בידורית, מחצלות ולתלות כמה שלטים, ועשרות משפחות מגיעות. בהמשך נוצר קשר עם מכללת אמונה שרצתה שסטודנטיות מהמכללה יהיו מעורבות בקהילה. מתן ישראלי מ"מוסללה" הנחה את הסטודנטיות בתהליך והחליטו להקים גינה קהילתית עם התושבים. הם הגיעו פעם בשבוע לגינה בשפ"פ 104 במהלך סמסטר אחד. לאחר שהסמסטר נגמר, הסטודנטיות הפסיקו להגיע והיה קשה להמשיך את העבודה על המקום באופן עצמאי. 

כמו כן, נולד במקביל פרויקט "המרובע" הסמוך אליהן במסגרת "תעשו מקום". הן ראו כמה הוא מצליח והדבר נתן להן השראה לעשות פרויקט נוסף.

אהובה ויקירה הכירו דרך פעילות משותפת בפרויקט הפלייסמייקינג השלישי באזור בשם "הג'ירפה", ונוצרה ביניהן חברות קרובה. מיזם "הג'ירפה" בגן ליפשיץ החל כמטלת יזם להתקנת מתקן בדמות ג'ירפה בגן הציבורי, אך בפועל הוביל לאכזבה בקרב התושבים מהתוצאה. אחד התושבים הציע לארגן תרומה של משחקים אך חששו מהבלגן שיכול להיווצר במקום. במקביל, המינהל הקהילתי הציע את המבנה הסמוך לפעילות קהילתית וכך הגיעו להסכמה עם המינהל שיום בשבוע המבנה יוקצה לקהילה, ויאוחסנו בו משחקים שמותאמים לפעילות בגן (כדורים, חבל, בימבות וכדומה) אותם יוכלו להוציא במהלך השבוע עבור הילדים שמשחקים בגן. אהובה ויקירה לקחו את ההובלה והשיגו תקציב עבור "הג'ירפה". הן פותחות כל שבוע את המקום ומוציאות משחקים, אך הן דוגלות בדרך פעולה של יצירת מקום ולא הפעלות. הן מארגנות מדי פעם פעילות יצירה שהן על בסיס הפעלה עצמאית ובכך מייצרות תוכן ופעילות חינמית להורים וילדים ללא השקעה רבה מצדן.

כך נוצרו 3 מוקדים של פלייסמייקינג המחוללים קהילה באזור, כשלכל אתר אופי וייחודיות משלו, הן מבחינת הפעילות והן מבחינת הקהילה שמגיעה- 'המרובע', 'הג'ירפה' ו'גינה 104'. לפרויקט "הג'ירפה", הממוקם בפארק ליפשיץ שהוא פארק ציבורי, מגיעים תושבים רבים שמחפשים סביבה נעימה להיות בה עם הילדים. לעומת זאת ב"מרובע" וב"גינה 104" התושבים שלוקחים חלק הם בעיקר דיירי הבניין/בניינים הסמוכים המהווים קהילת שכנים קרובה.

אהובה ויקירה הבינו שהן נשות מעשה ושיחדיו הן מצליחות להוביל ולהניע פרויקטים ופעילויות. העבודה לא נעשית לבד, ונוסף אליהן יש חבורה של מתנדבות, אך יקירה ואהובה מובילות, יוזמות ודוחפות את מרבית הפעילות המתרחשת במקום. כיום הן משתמשות בקבוצות הפייסבוק השונות ובקבוצות ווטסאפ כדי לעדכן על אירועים ופעילויות. הן פתחו קבוצה "שקטה" שבה רק מעדכנים על פעילויות. כך נוצרו פלטפורמות לפרסום של תוכן שמתקיים במרחב הקרוב לתושבים מהאזור.

אהובה: "אני פעילה כי עבורי זה צורך בסיסי מחיי היום יום. יש לי ילדים קטנים ואני רוצה שיהיו להם פעילויות טובות, מעניינות, ועדיף חינמיות, וגם קהילה שמרגישים אליה שייכות".

יקירה מוסיפה: "יש לי חוק- לעולם אני לא פועלת לבד. אני מנסה לייצר סביבי קהילה ולפעול יחד עם פעילות נוספות בשכונה".

אתגרים: "מאתגר לפעול לבד לאורך זמן, לגייס תקציבים ולעסוק בהיבטים בירוקרטיים של הפרויקטים. זה דורש השקעה, והכל בהתנדבות. אין לנו עניין להרוויח כסף, עושות את הכל באהבה, אך מכיוון שהחיים של שתינו עמוסים, זה אתגר לא פשוט להצליח לשלב הכל", יקירה אומרת. אהובה מוסיפה כי "מאוד חשוב לנו שכל הפעילויות יהיו בחינם, שכל העבודה שלנו תהיה בהתנדבות ושכל מי שרוצה יוכל לקחת חלק ולסייע. היינו שמחות להשיג תקציבים מלבד הדחיפה הראשונית והחשובה. סיוע וגב בשגרה. לעתים זה מרגיש כמו מאבק והתמיכה המוסדית חשובה לנו".

אתגר נוסף הוא היכולת לשלב בין הקהילות והאוכלוסיות השונות שגרות באזור. לגרום לכולם להרגיש חלק. זה לא תמיד פשוט, ולא תמיד מצליח.

מסר לחולמים: "מתוך הניסיון למדנו כי השקעה ומאמץ, ובעיקר לקיחת העניינים לידיים ולא לוותר אל מול מכשולים, יכול להוביל לתוצאות בשטח" הן אומרות. הן היו שמחות להצליח לגייס עוד פעילים/ות שיעזרו ויהיו חלק אינטגרלי מהפעילות השוטפת. לצד זאת הן מברכות על ריבוי המיזמים שצמחו ובעיקר הפעילויות הרבות המתקיימות בכל שבוע באחד מאתרי הפלייסמייקינג, והכל ביוזמה והובלה של התושבים והתושבות.