רון סבג ואוהד סולומון

מה זה פלייסמייקינג מבחינתכם: ניתן להגדיר פלייסמייקינג בכל מיני אופנים, כאשר פעמים רבות הפרשנות של מזמיני העבודה היא שונה אחד מהשני ומהכוונה איתה אנחנו מגיעים. יש מנעד בין פלייסמייקינג ארעי, פופ-אפי, לעומת קבוע. ההבדל בין פלייסמייקינג זמני לקבוע הוא הבדל מהותי, למרות ששניהם בהגדרה הם פלייסמייקינג. ניתן לומר שבאופן מילולי, פלייסמייקינג היא פעולה של עשיית מקום וכל דבר שעונה על ההגדרה הרחבה הזאת - החל ממסיבת טראנס באמצע המדבר דרך ספסלים וצל ברחוב - הוא פלייסמייקינג. על כן השאלה היא לא בהכרח מהו פלייסמייקינג, אלא- מהו הפרמטרים על פיהם עובדים וניתן איתם לייצר מקום: תקציב קטן, זיהוי של צורך הצומח מלמטה, בתהליך מעורבים האנשים/תושבים שישתמשו במקום. עיצוב האובייקט תפור ומותאם למקום ולמרחב בו נעשה. נקודה איקונית שמייצרת עניין, כאשר גם ילדה בת 3 וגם אישה בת 80 יעצרו ויהרהרו על המקום. על כן, לא רק התוצאה חשובה אלא גם התהליך.

סוגיה נוספת שיש להתייחס אליה- המרחב בו הפלייסמייקינג נעשה. הפלייסמייקינג במידה מסוימת לא מבחין ולעתים אף מערער על ההגדרות הסטטוטוריות של מרחב ציבורי ופרטי. הכוונה שעומדת מאחורי הפלייסמייקינג- לייצר תהליכים עם תושבים וקהילות, כמהלך שכוונתו לייצר מקום במרחב הציבורי. כאשר המונח ציבורי בהקשר זה יכול להיות כל מרחב שהוא נגיש לציבור, גם אם הוא לא מוגדר סטטוטורית ככזה. על כן גם המרחב נתון לפרשנות. האופי של המקום הוא מה שקובע ומכתיב את ההתערבות.

פלייסמייקינג נחשב כיום למשהו ייחודי ומגניב. לעתים זה רק למראית עין. אם לא נדע מה הכוחות שיצרו את המקום, מה המטרה שלהם- אז לא בהכרח נאפיין את זה כפלייסמייקינג. מתוך כך אנחנו יכולים לומר שפלייסמייקינג טוב הוא כזה העונה על צורך אמיתי. על כן יופי, סגנון וטכניקה הם לא המדדים הקובעים למרות שיש להם חשיבות. מקום לא יכול להיעשות בלי להיות קשוב לצרכים של המקום, של התושבים. תהליך שיתוף הציבור מאפשר לדייק את הפרוגרמה, להבין את הצרכים, ולהבין סוגיות שתהליכי תכנון סטנדרטיים לא מצליחים לרדת לעומקם במרבית הפעמים. שיתוף הציבור והתהליך החברתי מייצר פלייסמייקינג טוב יותר.

"פלייסמייקינג נעשה דרך תהליך שיתוף ציבור מתוך השאיפה לקונצנזוס והסכמה על התוצר, מתוך זיהוי הצרכים שעלו. אך בעצם, בחוויה שלנו, אין יכולת אמיתית להגיע לתמימות דעים סביב פרויקט. השאיפה היא לספק ביטוי לקבוצה, שתמיד תהיה רק חלק מהכלל".

תהליכי שיתוף הציבור שרון ואוהד עושים הם מעמיקים ומנסים להכליל כמה שיותר תושבים, ועדיין, במרבית הפעמים, לא מצליחים להגיע לקהל גדול. "לא משנה כמה מעמיק התהליך יהיה, לעולם לא יצליחו להגיע לכל האנשים הרלוונטיים למרחב המדובר, ועל כן אין סיבה שתהיה שאיפה לכך וניסיון להשיג מטרה בלתי מושגת זו. בעיקר מתוך ההבנה שהתוצר אמור לשקף רצונות וצרכים משותפים אך לא לרצות את כל המשתמשים במרחב. המטרה של שיתוף הציבור היא דיוק פעולת התכנון, צבירת ידע מקומי ורתימה של אנשים לפרויקט- דבר שעוזר להפיח בו חיים לאורך זמן ולשמור עליו".

תפקיד נוסף של הפלייסמייקינג- הוא מאפשר לעשות ניסויים במרחב. אל מול השאיפה של הפלייסמייקינג להיות מדויק, הוא לא בהכרח יהיה כזה. הוא לא יהיה אידיאלי, אך העובדה שעיר מוכנה להכיל בתוכה תהליכים שהם ניסויים, זה חשוב בפני עצמו ומייצר קשר אחר עם התושבים. תהליכי תכנון אחרים הם הרבה יותר ארוכים ויקרים ועוברים דרך הרבה יותר עיניים ועל כן אמורים להיות מדויקים; בעוד פלייסמייקינג הוא תהליך מהיר, עם תקציב קטן, ולכן התוצר לא אמור להיות מושלם, אלא לייצר מקום, ובכך הוא גם מחזק את תחושת האמון של התושבים במערכת העירונית. כדי ש"הניסוי" הזה יצליח, חשוב אם כן לא להגדיר את הפלייסמייקינג כדבר מצומצם אלא דווקא לאפשר בתוכו להתנסות. מגוון דרכי הפעולה האפשריים מאפשרים לעיר להניע דרך הפלייסמייקינג מהלכים עירוניים בכל מיני דרכים ורמות.

כיום רון ואוהד עובדים במסלולים עירוניים קיימים, אך הם מסלולים חדשים שמתעצבים ומשתנים, ועל כן יש להם מקום להשפיע על התוויית המסלול. ההסדרה מאפשרת לפרויקטים האלה לקום, אך דווקא החופש והמקומות הלא מסודרים מאפשרים לרוב לעשות דברים ייחודיים ופורצי דרך. השילוב הזה שנשמר בפרויקטים של הפלייסמייקינג, עם איזונים משתנים, הוא חשוב. תפקידם הוא לתת נפח, צורה וצבע לצרכים וחלומות שעולים מתושבים. הם מתרגמים רעיונות, מאזנים בין צרכי המערכת, הרצונות של התושבים ומאפשרים לכל הדברים האלה להתקיים יחד ולהוליד פרויקט ייחודי. ההבדלים בין תהליכי הפלייסמייקינג לתהליכי תכנון הם לא מהותיים ובעיקר נסובים סביב קנה המידה, הזמן, כמות האלמנטים, התקציב והמשאבים. הייחודיות של הפלייסמייקינג אלו התקציבים הרכים יותר, ושהפרויקטים הם מהירים, זולים, נקודתיים ומגלמים בתוכם ממד משמעותי של יצירתיות. הבדל מהותי בין שני התהליכים הוא תפקידם כמתכננים- התפקידים בפלייסמייקינג הם לא מוגדרים וברורים. מלבד היותם מתכננים הם ממלאים תפקידים נוספים. זה מאפשר להם נגישות בלתי אמצעית לתושבים, ואינטראקציה מתמשכת לכל אורך הדרך ולא רק בנקודות שיא. מידת האינטנסיביות בקשר עם התושבים היא שונה. הם מראיינים, כותבי חוזים, בוני אתרים, סבלים, מאיירים, עושים הדמיות, מעצבים גרפים, משתפי ציבור ועוד.

אתגרים: "לעשות פרויקט משמעותי בתוך תקציב קטן. המערכת חיה בשלום עם פרויקטים שייהרסו עוד שנה-שנתיים, אך אנחנו רוצים לייצר מקום המשכי ולכן זו גישה שמאתגרת אותנו". זו עבודה אינטנסיבית בפרק זמן יחסית קצר, שהם שואפים שתיתן תוצר מעולה גם בהדמיות, גם בביצוע וגם בגימור, אך מבינים שזו שאיפה לא אפשרית ויש בכך לעתים תסכול.

"מי שאינו איש מקצוע בתחום רואה בפינטרס (Pinterest) אובייקט ומחליט שהוא גם רוצה כזה ללא הבנה של היקף העבודה והתקציב, וזה בסדר, כי תפקיד התושב הוא לחלום. כאשר אנחנו נכנסים לתמונה, אנחנו יודעים לשאול את השאלות הרלוונטיות לגבי זה- מדוע אותו אובייקט נוצר, מה האקלים במקום, מי תיקצב את זה, מאיזה חומרים, מי מתחזק וכו'. אתגר נוסף שעומד בפנינו הוא היכולת לשמור על ייחודיות. עשינו כבר מספר ספריות קהילתיות, וקיימות נוספות במרחב. כאשר יש רצון לייצר עוד עולה השאלה איך עושים את הספרייה הבאה מיוחדת ומותאמת למקום ולא העתק של משהו קיים. היא צריכה להתאים למקום ולמה שאנשים רוצים, וכל פעם מחדש להמציא מוצר מאותו קונספט זה מאתגר. כמו כן, אין לקוח אחד, יש הרבה לקוחות, אנשים שלוקחים חלק אקטיבי בתהליך, אנשים שמושפעים ממנו בדרכים ישירות ועקיפות, וללהטט בין הרצונות של כולם זה אתגר. הרבה פעמים זה מייצר פרויקטים שנדמים כמו חיבור של הרבה איברים- קצת ספסל, קצת מדפים לספרייה, קצת צל".

גם לאחר כל החיפוש אחרי הפרוגרמה המתאימה, יש דברים בסיסיים שהם הכרחיים: מקום מפגש; נוחות; מאפשר שהייה; צל (חשוב אך לא הכרחי); לתת מענה לצרכים המידיים והבסיסיים. על הדברים שהם "מעבר" ניתן להתפשר.

נקודות שיא: בפרויקט פלייסמייקינג ברחוב דרך בית לחם, כחלק מפרויקט "תעשו מקום", רון ואוהד קיימו תהליך שיתוף ציבור מעמיק, בו אספו צרכים, מיפו 30 נקודות שונות, כאשר בסופו של דבר הציעו נקודה אחת להתערבות מתוך הבנה שזה מה שהמסגרת של הפרויקט מאפשרת. יש מורכבות בתהליך ויצירת שיח מורכב על חשיבה תכנונית עם מי שלא עוסק בנושאים הללו ביום יום. תושבים רבים הגיעו לתהליך מתוך כוונה שיטפלו בבעיית האשפה ברחוב. אך בתוך תהליך כזה תפקידם של רון ואוהד להראות כי טיפול באשפה לא בהכרח נעשה על ידי הוספת פחים או צביעתם, אלא הפיכה של המקום עצמו למעניין וטוב עבור המשתמשים בו, דרך נקודה אחת מלהיבה, שתגרום לאנשים לקחת אחריות ולגלות אכפתיות למקום, ותהליך זה יוביל לכך שפחות ילכלכו. גישה זו גם נכונה באופן ההתערבות. אין להם את הרצון, הכלים או היכולת בפרויקט מסוג זה להפוך את כל הרחוב, אלא תהיה התערבות נקודתית, ולכן מידת השלביות היא חשובה ומותאמת. זה מקום מורכב אל מול התושבים, כי אין להם יכולת לדעת, ובוודאי שלא להבטיח, המשכיות של הפרויקט. לא בכל פלייסקמייקינג יש תהליך שיתוף ציבור מסוג זה, אך ההחלטה כחלק מהפרויקט הנ"ל לקיים תהליך מסוג זה, נתנה להם יתרון משמעותי. התהליך הוביל לאמון בפרויקט מכלל הגורמים השונים, מתוך הבנה שהתהליך היסודי ייצר בסיס, שיתוף ואחריות תושבים.

מסר לחולמים: "פלייסמייקינג זו הזדמנות מעולה למעצבים ואדריכלים צעירים שרוצים לצבור ניסיון ולהוביל פרויקטים. אדריכלים בשוק הבניה הישראלי מובילים פרויקטים רק בגיל מבוגר יחסית אחרי עבודה רבה במשרדים וצבירת ניסיון. בקנה מידה הקטן יחסית של הפלייסמייקינג ניתן באופן קל ומהיר לעשות את תהליכי התכנון האלה, והמרחב הציבורי מהווה במה טובה להתנסות של אדריכלים צעירים".

לאתר של סטודיו OA:

www.oa-studio.co.il