שירה הראל וסשה שלומציון לשם

פעילות קהילתיות בשכונת בקעה, יוזמות פרויקט "המרובע"

למה התחילו לפעול:

סשה: "גדלתי בקנדה, ותמיד היה לי שטח פתוח ליד הבית. כשעברתי לכאן זו פעם ראשונה שגרתי בלי חצר או שטח פתוח קרוב. יחסית לשכונה עם הרבה ילדים אין כמעט מקומות פתוחים. ישבתי כאן במעבר מתחת לבניין והילדים שלי התרוצצו למטה, גם שירה הגיעה עם הילדים שלה, וילדים נוספים מהבניין הצטרפו, והמקום נהיה מרחב משותף".

מה הסיפור בעצם:

זה קרה בערך לפני 3 שנים. שירה וסשה החלו בדברים קטנים, מסיבות ימי הולדת, סעודות שלישיות, והתקדמו לדברים יזומים נוספים כמו מכירת יד שנייה. היה צורך במקום מפגש להורים ולילדים והמעבר נהייה כזה באופן יחסית טבעי.

שירה: "המקום היה מאוד לא מזמין. לא מסויד, בעיות בקרקע, מגרש החניה מאחורי הבניין עדיין לא היה קיים". הן קיימו מסיבת פורים במקום, והייתה התגייסות מאוד יפה של אנשים, וראו כמה פוטנציאל יש במרחב הזה.

סשה שמעה מעדי פרי, המתכננת האורבנית של המינהל הקהילתי בקעה רבתי, על הקול הקורא של "תעשו מקום", והן החליטו לגשת.

הקול הקורא בעצם התלבש על מקום שיש בו כבר קהילה, פעילות, מקום שגם ככה מתקיים במידה מסוימת, והיה להן חשוב להצליח לתת דחיפה ולקדם.

שירה: "קיבלנו תקציב משמעותי של 20,000 ₪ ושאלנו את עצמנו מה הכי נכון לעשות עם הכסף עבור המקום. פחדנו מוונדליזם, ולכן עשינו ציור קיר, בהובלת 'ועדת קישוט' וביצענו רכש של ציוד. בדיעבד אמנם חלק מההצטיידות לא הייתה נכונה, אבל לא יכולנו לדעת את זה מראש. כל הדברים נעולים במחסן, והרבה מהם, כמו השולחנות, הכיסאות ומשחקים שונים, משמשים אותנו באופן קבוע".

אתגרים:

סשה: "יש נקודת תורפה בתהליך של מעורבות הקהילה. המקום הפך להיות ממוסד, וזה הוביל להתנגדויות של שכנים".

שירה: "הפכנו למעין וועדת תרבות, ל'אחראיות' של המקום וזו לא הייתה הכוונה. כבר אין לקיחת אחריות ספונטנית של תושבים כי הציפייה היא שאנחנו נעשה. יש שכנים שבהחלט מעורבים ולוקחים יוזמה, וזה נהדר. למשל בקיץ האחרון ארגנו צפייה במונדיאל ב"מרובע" וזו הייתה הצלחה כבירה".

בקיץ הן קיימו סדרת אירועים מתקציב לאירועי קיץ של "תעשו מקום" באתרי פלייסמייקינג. אחד האירועים היה הרצאה למבוגרים וזה גרם לשירה וסשה להבין ולחדד את תפקיד "המרובע"- לקיים אירועי תרבות מתחת לבית למבוגרים. שירה: "עדיף לבנות משהו נכון למבוגרים. זה קהל היעד המשמעותי שגם זקוק לתוכן כזה. הילדים גם ככה יבואו. ההרצאה בקיץ של אודליה הייתה מאוד מוצלחת והגיעו הרבה אנשים".

עדיין, הן מדגישות, המקום לא תמיד הרמוני. כל ההפעלה של המקום היא בהתנדבות לגמרי וזה דורש הרבה השקעה וכוחות. שירה: "מי שנכנס לדבר כזה צריך לדעת למה הוא נכנס ולעשות את זה בלב שלם".

סשה: "חשוב לי להדגיש כי למרות האתגרים, אנשים תמיד מגיעים לאירועים. אין בעיה של השתתפות, אך לעיתים אנחנו רוצות יותר שותפות".

נקודות שיא:

המקום עובד סביב עונות השנה. מסיבת פורים היא רגע השיא של המקום במהלך השנה, ובסוכות כולם בחוץ והמקום הופך לתחנת מעבר שוקקת בין הסוכות.

שירה: "היה שווה לעשות את כל זה בשביל להכיר הרבה אנשים, שכנים. שמות ופנים מתחברים. אני מרגישה שלמדתי המון- התנהלות מול העירייה וגופים גדולים, הפקת אירועים עם מערכת גדולה. זה מיזם מאוד חיובי לשיפור פני השכונה. לעיתים יש אמוציות וצריך לדעת לעבוד יחד באופן אינטנסיבי וזה יכול להציף דברים, אבל זה טבעי ובסדר. דברים טובים נוצרו כאן".