תמר וייס

ראיון שערכה אביגיל גפני, רכזת ספריות רחוב עם תמר וייס

הי תמר, מה שלומך?

טוב מאוד!

ספרי לי על הקמת הספריה וימיה הראשונים:

הספריה נולדה יחד עם התינוקת שלי לפני 3 שנים ב 2015. (היא אפילו זכתה ללחוץ את ידו של ראש העיר בהשקה!)

אבל למעשה הכל התחיל עוד קודם כשישבתי עם חברה ודיברנו על חלומות שלנו ודברים שהיינו רוצות לעשות, מסוג השיחות שבדרך כלל לא יוצא מהם שום דבר מעשי אבל אנחנו אמרנו: יאללה בו נעשה!

הרעיון הראשוני היה משהו עם ספרי יד שנייה במרחב הציבורי (אולי חנות?) 

ז''א ספרים שנמצאים במרחב הציבורי האורבני במקום נגיש - על הדרך, ושיהיה סביבם גם ערך קהילתי מוסף. אנשים ישוחחו ויכירו דרך הספרים.

זה הלך והתגבש לכיוון של ספרית רחוב ואחד המיקומים עליהם חשבנו היה באמת פארק המסילה.

התחלתי לספר את הרעיון והחלום הזה לאנשים שפגשתי (הדרך הכי טובה לקדם דברים...) ואנשים ספרו לי שכבר יש ספריה כזאת בכניסה לבנין בקטמונים ברח' מעגלי יבנה ושהיא מאוד פעילה. ישר רציתי לפגוש אותם.

לפגישה הצטרף גם יוסי סיידוב שהוא מאוד פעיל בקטמונים ובפארק המסילה והוא חיבר אותנו לקורס אומנות ואקטיביזם בקהילה של "בצלאל" שמתעסקים בדיוק בפרויקטים מהסוג הזה ושכבר פעילים באזור הזה כמה זמן. בפגישות שלנו עסקנו בין היתר בשאלה איך כדאי לעצב וממה כדאי להקים ספריה כזאת עד שפעם אחת אחת הסטודנטיות זרקה שבדיוק עברה ליד התחנה המרכזית ושיש שם " בית קברות לתחנות אוטובוס ישנות" והחלטנו שננסה להעביר תחנה כזאת ושהיא תשמש כתחנת קריאה. אם כל התוכניות האלו ניגשנו לעיריה ולשמחתנו מצאנו שם אוזן קשובה ורצון להקשיב ולהגשים יוזמות של תושבים וגם רצון להפוך את המרחב הציבורי בירושלים למקום שאנשים ירגישו בו יותר בבית. נציגי העיריה שאלו אותנו כל מיני שאלות כמו מה יהיה בחורף ומה בנוגע לוונדליזם ואנחנו ענינו שגם עם יהיו קשיים - זה בטוח יביא יותר טוב מרע. 

ושנה אחרי שהגינו את הרעיון הקמנו את תחנת הקריאה והגשמנו חלום!

סביב התחנה נוצרה קהילה - לא סגורה ומגובשת - אלא מאוד פתוחה אנשים השתתפו והשפיעו על הנושאים שמדברים אליהם. היו את אלה שהספרים עניינו אותם והיו כאלה שהיו יותר בעניין של אירועים ובאמת פנינו לאנשי ספר המתגוררים בשכונה שיבואו לספר ולהרצות על העשייה שלהם ולשמחתנו רבים הסכימו והגיעו לקיים פעילויות שונות על הדשא בסמוך לתחנה.

בין היתר קיימנו מסיבות סביב תאריכים עגולים ספרותיים כמו יום הולדת חמישים לאתגר קרת, 150 שנה לאליס בארץ הפלאות, ב9 באב חוקר מדרשים הגיע להרצות על חורבן הבית, באלול הגיע נגן עוד ללמד פיוטים ועוד..

מה שיפה באירועים האלה זה שהמון אנשים באמת הגיעו ונפגשו וגם עוברי אורך רבים, בעיקר כשמזג האויר היה נעים, הצטרפו בספונטניות למפגשים. וככה התגשם עוד חלום קטן שלי שהרבה קהלים מגוונים יחשפו לספרות טובה "על הדרך" ושאנשים ירגישו פחות תחושת ניכור במרחב הציבורי.

איזה כיף שהחזון והחלום שלך התגשמו בצורה כל כך יפה ומלאה!

נכון, בכל פעם שאני עוברת בתחנה ביום ובלילה אני רואה אנשים מדפדפים בספרים, לפעמים אני מטה אוזן ושומעת את השיחות הקטנות והקשרים האנושיים הנרקמים בין האנשים.

תוכלי לשתף מעט בקשיים שנתקלת בהם?

קושי מרכזי שנתקלנו בו ועדיין נתקלים הוא שאנשים חומדים את הספרים לצרכי מסחר. זה מאוד מתסכל ומכעיס כי אנשים תורמים את הספרים כמחווה של רצון טוב לציבור אם הם היו רוצים למכור אותם הם היו עושים זאת בעצמם. הדרך שלנו להתמודד עם התופעה היה לדבר ישירות עם אותם אנשים ובכך הפחתנו את התופעה.

נכון להיום החלטתי לקחת צעד לאחור ולהתרכז בפרוייקטים אחרים שלי שעוסקים בכתיבה וספרות, ויחד עם זה חשוב לי לומר שלצד העזרה והתמיכה הגדולה של העיריה חשוב לשמור את הפרוייקט הזה כפרוייקט של התושבים ולהמשיך לאפשר להם להפעיל את המקום כראות עיניהם יחד עם תמיכה במה שצריך בכדי שהמקום ימשיך לשגשג.

אחד הדברים שכל הזמן שאלו אותנו הוא מה יקרה בחורף עם הספרים?

ניסינו לשים כיסוי, אחכ הורדנו אותו כי הבנו שכל עוד הספרים מוכנסים טוב למדפים ובגלל התחלופה הגבוה שלהם, הם לא ירטבו. חוץ מפעם אחת כשהיה ספר אחד שבלט מאחד המדפים התחתונים והוא הספר היחיד לדעתי שממש נרטב וכשהרמתי אותו והסתכלי עליו ראיתי ששם הספר הוא "הטובע"..

תודה תמר, על המסירות האדירה שלך והחזון הנפלא שלך להקים מקום כל כך יפה, נעים, מזמין מעניין ושונה במרחב הציבורי הירושלמי